בכל אירוע יש אותם: הדוד שקרא ולא ענה, החברה שההודעה אצלה בסימון כחול כבר שבועיים, והקולגה שבטוח יגיע אבל לא לוחץ על שום קישור. הנה מה שבאמת עובד.
למה אנשים לא עונים (זה כמעט אף פעם לא אישי)
רוב האנשים פשוט דוחים החלטות. ההודעה הגיעה ברגע לא נוח, הם רצו לבדוק עם בן או בת הזוג, ואז היא שקעה בצ'אט. חלק קטן לא מסתדר עם קישורים, בעיקר בקהל מבוגר, וחלק בכלל לא פעיל בוואטסאפ באופן שוטף.
מה לא עובד
- לשלוח את אותה הודעה פעם שלישית ורביעית. מי שלא ענה פעמיים לא יענה לשלישית.
- הודעות פסיב-אגרסיביות ("רק מחכים לך..."). זה נקרא, וזה נזכר.
- לסמן אותם כ"לא מגיעים" ולקוות לטוב. ככה נולדות הפתעות של 30 מנות ביום האירוע.
מה כן עובד
תזכורת אחת חכמה. שבועיים לפני, מנוסחת כעזרה ("עוזר לנו לסגור מקומות") ולא כתלונה, ונשלחת רק למי שטרם ענה.
ואז: טלפון. שיחה קולית סוגרת כמעט כל פער, כי אי אפשר לדחות לאחר כך בן אדם שמדבר איתך עכשיו. הבעיה: להתקשר לחמישים איש לוקח ערב שלם. בדיוק בשביל זה בנינו את מוקד שיחות ה-AI: הוא מתקשר לכל הממתינים ממספר ישראלי, שואל בעברית נעימה אם מגיעים וכמה, והתשובות נכנסות לרשימה לבד, כולל הקלטה של כל שיחה.
ומה עם ה"אולי"?
"אולי" הוא לא תשובה, הוא דחייה מנומסת. ספרו כל "אולי" כחצי איש מול האולם, ויום לפני שלחו להם הודעה אישית קצרה. מי שלא הפך ל"כן" עד אז, ברוב המקרים לא מגיע.